ביום השישי נברא האדם – היצור היחיד שנברא “בצלם אלוהים”, זה שיכול לבחור, להרגיש, לאהוב וליצור מתוך מודעות.
ה־6 מייצגת את לב הבריאה, את החיבור בין רוח לחומר, בין שמיים לארץ, בין נתינה לעצמי ובין אדם לזולתו.
זהו תדר של יופי, הרמוניה, חמלה ואכפתיות, אך גם של עומס – כי מי שמרגיש אחריות על כולם, שוכח לעיתים את עצמו.
בקבלה, המספר 6 קשור ל־שישה קצוות – מזרח, מערב, צפון, דרום, מעלה ומטה – המבטאים את השלמות המרחבית של העולם. זהו הלב של הקובייה, המרכז המאחד את כל הכיוונים.
כך גם נשמת ה־6 – היא באה לאחד, לרפא וליצור שלום בין ניגודים. השליחות שלה היא להפוך את האהבה ממשהו רגשי – למשהו אלוהי.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם… וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי.
הוא נושא בתוכו את שני הקצוות: נשמות ה־6 נולדות עם רגישות גדולה לסבל,
תפקידו של האדם הוא לבחור, בכל יום מחדש, להיות אדם – לא לפעול רק כדי לשרוד, אלא כדי לשרת חיים.
נשמות ה־6 נולדות עם רגישות גדולה לסבל,
עם צורך עמוק לעזור, אך לעיתים הן נקרעות בין האחריות לאחרים לבין נאמנות לעצמן.
הן לומדות שהאהבה האמיתית מתחילה מבפנים – וכאשר הן אוהבות באמת, העולם כולו נרפא דרכן.
ה־6 רוצה שכולם יהיו מאושרים, ולכן לפעמים היא מסתירה את האמת כדי לא לפגוע.
אך האמת שתיקה כואבת יותר משקר נעים. תיקונה הוא להבין ש- שלום אמיתי נבנה רק על כנות.
כאשר היא מעזה להיות אמיתית – גם אם זה מערער את ההרמוניה לרגע – היא מגלה שאמת ואהבה הן אותו דבר בדיוק.
נשמת ה־6 לומדת ש- שלווה אמיתית נוצרת רק כשיש יושר רגשי – כשאינה מזייפת חיוך כדי להחזיק את השלמות, אלא מעזה לומר את מה שבאמת מרגישה.
כאשר היא עומדת במרכז ליבה, מאוזנת בין נתינה לקבלה, היא מגלה שהאהבה שלה אינה רגש – אלא כוח בריאה אלוהי.
אז היא הופכת להיות לב פועם של שלום – אהבה שמאחדת שמיים וארץ, אמת וחמלה, אדם ואלוהים.
כאשר הוא עומד זקוף, בלב פתוח ובאמונה, הוא הופך לגשר חי – דרכו עובר אור של אחדות בין כל העולמות.
בגימטריה, ערכה שש – בדיוק כמו יום בריאת האדם. היא מייצגת את תפקידו של האדם: להיות ו׳ המחברת בין אלוהים לבריאה, בין חומר לרוח, בין לב לשכל, בין אמת לאהבה.
האות ו׳ מופיעה בתורה פעמים רבות כ"מילת חיבור" – וַיֹּאמֶר, וַיְהִי, וַיַּעַשׂ – ובכך היא מלמדת אותנו שהחיים נעים כל הזמן בהמשכיות אחת, שאין הפרדה אמיתית בין רגעים, אלא סיפור אחד מתמשך.
שמיים וארץ, רוח וחומר, אמת ואהבה. ביום השישי נברא האדם – נברא מהאדמה אך נושא בתוכו נשמה אלוהית.
כך גם נשמת ה־6 – היא נולדה כדי לחבר בין העולמות, לרפא את הקרע בין לב לשכל, ולהחזיר את השלמות לבריאה.
תדר 6 נושא בתוכו יופי, רוך וחמלה, אך גם אחריות ומשקל רגשי עמוק.
היא לומדת לאזן בין הנתינה לאחרים לבין הקשבה לעצמה, בין הרצון להרמוניה לבין הצורך באמת.
כאשר היא מאוזנת – היא הופכת למקור של אהבה שקטה, נוכחות שמחברת
אנשים, משפחות ולבבות. וכאשר היא נכנעת לפחד או לריצוי – היא שוכחת את האור שהיא מביאה לעולם.
ה־6 מזכירה לנו שהאהבה איננה רגש חולף – אלא מצב תודעה של חיבור, שבו האדם רואה את האל בכל דבר.
וכשנשמת ה־6 פועלת ממקום זה – כל מעשה שלה, כל מילה וכל מבט – נהפכים לתפילה חיה של שלום