זהו המספר של יסודות הבריאה – ארבע רוחות שמיים, ארבע עונות השנה, ארבעת היסודות:
אש, מים, אוויר ואדמה. זהו תדר של חוק, גבול, מבנה וזמן – כל מה שמעניק לעולם צורה קבועה וסדר פנימי.
ה־4 היא בית, מסגרת, אחריות, ביטחון ויכולת התמדה.
היא מייצגת את המעבר מחלום למעשה, מרעיון למציאות.
אם האחד הוא האלוהות, השתיים – היחסים, והשלוש – היצירה,
הרי שהארבע היא הביטוי המעשי של כל אלה בעולם.
זו אנרגיה שמבקשת יציבות, אך עלולה להפוך לעומס אם אינה יודעת לשחרר.
לכן ספרה זו באה ללמד על איזון בין עשייה למנוחה, בין יום ללילה, בין שמש לירח והכוכבים.
יֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים. וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ. וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי.
השמש מסמלת את הכוח הפועל, המנהיג, זה שמאיר ובונה.
הירח מייצג את הצד הקולט, המרכך, המשקף אור אך גם זקוק למנוחה.
והכוכבים – ניצוצות קטנים שמזכירים שאפשר לזהור גם מתוך החושך.
נשמות ה־4 נשלחו לעולם כדי למצוא איזון בין העשייה המתמדת לבין ההקשבה הפנימית.
כדי להבין שעבור יציבות אמיתית יש שני צדדים: פעולה וחכמה, יום ולילה, חוק ולב.
יש זמן לזרוע וזמן לקצור, זמן לבנות וזמן לנוח. אך הגבול שנועד להגן – לא נועד לכלוא. כאשר ה־4 מבינה שהמידה הנכונה נוצרת מתוך הקשבה,
היא מפסיקה למדוד הכול בשעון ומתחילה למדוד בלב. אז הזמן פועל בעדה – לא נגדה.
היא נולדה להביא לעולם יציבות, אחריות ומבנה – אך גם גמישות והקשבה.
האתגר שלה הוא לא להילכד במסגרת שיצרה, אלא להפוך אותה לבית חי.
ה־4 באה לתקן פחד משינוי – להבין ששינוי איננו הרס, אלא המשך הסדר האלוהי.
כשיש אמון בזמן, אין צורך בשליטה יתר; כשיש אמונה, גם הגבולות הופכים ברכה.
תפקידה הוא להפוך את “החובה” ל“בחירה” ואת “העבודה” ל“שליחות”. כאשר היא משווה מידע אל מידה, זמן אל לב, ומעשיה אל כוונתה – היא מגלה את האיזון המושלם בין השמש והירח שבתוכה.
היא מלמדת על הצורך לעבור משלב של חוסר אל שלב של התעלות ופתיחות.
צורתה דומה לדלת פתוחה – סמל לתנועה מתמדת בין פנים לחוץ, בין ארעיות לקביעות.
במובן הקבלי, הד׳ היא גם האות הרביעית – ולכן מסמלת יציבות, גבול וארבע רוחות השמיים.
אך היא מזכירה שהגבול נועד לשמור – לא לסגור.
היא הפתח שדרכו השפע האלוהי נכנס לעולם, וההזמנה לבחור בכל יום לפתוח את הלב מחדש.
מי שנושא את אנרגיית הד׳ נשלח לבנות יסודות יציבים – אך להישאר פתוח לשינוי, לאור חדש ולתנועה פנימית.
זהו סודה של הדלת: רק כשנפתחת – הבית מתמלא חיים.
המקום שבו הרוח מקבלת צורה, והרעיון הופך למציאות. היא מייצגת סדר, אחריות, מבנה וזמן – את המסגרת שמחזיקה את הברכה.
ביום הרביעי נקבעו המאורות, השמש והירח – מאז והלאה נוצר מחזור קבוע של אור וחושך, עבודה ומנוחה, נתינה וקבלה ה־4 באה להזכיר שכל:
מבנה הוא חי, שכל גבול יכול להכיל אור, וסדר אלוהי אמיתי! נועד להעניק ביטחון וברכה לעולם:
כאשר היא מאוזנת – היא הופכת לעמוד תומך של יציבות, אמון ודיוק.
כשהיא נוקשה מדי – היא חונקת את האור שבתוכה.
תפקידה הוא להכניס נשמה אל תוך הסדר, ולדעת שכל יום חדש הוא דלת נוספת להגשמה.
ה־4 מלמדת אותנו שהזמן איננו אויב – אלא ברית קדושה בין שמיים לארץ,
וכי רק דרך התמדה, אמונה ודיוק – נבנה עולם של אור.