הספרה 1 מייצגת את האין־סוף שהתגלה כבריאה, את הראשית שממנה כל המספרים נובעים..
דוגמא – מהשיר האהוב של חג פסח: אחד מי יודע? (אחד אני יודע! אחד אלוהינו אלוהינו אלוהינו שבשמיים ובארץ).
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד".
בין האור שרוצה לגלות את עצמו לבין הריק שמבקש להתמלא.
האחד נולד כדי להאיר את המקומות החשוכים בתוכו, לא לברוח מהם.
כי רק כשהאור פוגש את החושך – נולדת שלמות.
זהו סודו של מספר 1: להיות שלם גם כשהוא לבד, ולהאיר גם כשהכל סביבו ריק.
יש רק תנועה של אור בדרגות שונות של גילוי. הכול נובע ממקור האחד, ולכן גם מה שנראה רע הוא שליח של תיקון והארה.
כאשר האדם מבין שהכול נוצר מאותו אל אחד – הוא מפסיק לשפוט, ומתחיל לראות את היופי שבכל צדדי הבריאה. זהו סודו של האחד: להפוך כל צל להזדמנות לאור.
הוא שלמות שאין לה סוף, אחדות שאין בה נפרדות. כל נשמה נושאת בתוכה ניצוץ מה"אחד" הזה, ומסעה בעולם הוא פשוט לזכור את זה.
כי כשאדם שב אל האחד שבו – הוא לא רק מאמין באלוהים, הוא נהיה חלק חי מהאלוהות עצמה.