ספר בראשית מתחיל באות – ב (ב = 2) "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ".
אבל הרבה מעבר לכ: כל הבריאות הן בזוגות (של שתי הפכים משלימים) – חושך ואור, שמש וירח, מים ושמים, נקבה וזכר ועוד…
אלוהים בחר לברוא את כל העולם עם האות ב – (ב = 2) והמשמעות המרכזית של הספרה – 2 היא רגש קיצוני!
בידול בין יסוד אחד שהבדילו להיות 2 יסודות – מים ואוויר, 2 מצבי צבירה של מים: קור – מים תחתונים, חום – אוויר עליונים.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי.
המים העליונים התרוממו לשמיים, והמים התחתונים נשארו על הארץ. ומאז, כל נשמה עם תדר 2 נעה בין שני עולמות – הלב שמבקש לעלות לרוח, והרגש שמושך למטה, לאדמה. תפקידה הוא למצוא איזון – להיות גשר חי בין מעלה ולמטה, בין שמיים ללב, בין אלוהים לאדם.
כשהיא פתוחה – היא מביאה ריפוי, אהבה והקשבה אמיתית. אך כשהיא נסגרת – היא בונה חומות רגשיות ושוכחת כמה כוח יש ברוך. תיקונה הוא ללמוד להישאר פתוחה, גם כשהעולם סוגר.
לא כל ניגוד הוא מאבק – לפעמים הוא הזמנה להרמוניה. הנשמה של 2 באה לעולם כדי לאחד, לרפא ולגשר בין הפכים:
בין רגש לשכל, בין נתינה לעצמי, בין שמיים לארץ. כשמספר 2 לומד להקשיב לרגש מבלי לטבוע בו, ולתת מבלי להתרוקן – נולדת בתוכו שלמות עדינה.
השלום שהוא מחפש מחוץ לעצמו, מתגלה שהוא מפסיק להילחם ומתחיל להכיל.
והיא הראשונה שבאה אחרי האלף – אחרי האחדות האלוהית.
צורתה פתוחה בצד שמאל, ומסמלת את העולם הפתוח אל העתיד, אך סגור כלפי העבר.
מי שנושא את אנרגיית הב׳ נולד כדי לברוא בית פנימי יציב – מקום שבו רוח וחומר שוכנים יחד באהבה.
המקום שבו הנפרדות לומדת אהבה, והמים העליונים והמים התחתונים מוצאים ביניהם שפה משותפת.
היא מלמדת אותנו ששניים אינם פירוד – הם השתקפות. כשהלב מוצא שלום עם עצמו, השמיים והארץ מתחברים בתוכנו, והעולם חוזר להיות אחד.